קטעי קריאה
ג'ראלד דה גורי (חוקר וסייר בריטי)
בציה זו מרגיש עובר האורח את מלוא הסיפוק מהיותו אדם. גאוותו על היותו אדם
גוברת, משום שרק במדבר יכול הוא להפיק את מלוא הסיפוק מהיותו אדם. הוא
משוחרר מסבך החיים, כאן אין לו מתחרה (מעולם החי והצומח)…. בדממת השממה נעשים עצביו רגועים. כל רכוש הינו חסר ערך, פרט לזה הדרוש לצורכי קיום מינימאליים.
האדם בודד כאן, עם אחיו בני-האדם, על האדמה שממנה יסודו. הוא שרוי לבדד עם גדולי הכלים שיצר הבורא: השמש, הירח והכוכבים. היופי הבלתי מופרע של השחר, הדר השקיעה וזהר כוכבי השמים מגידים לו, מידי יום ביומו, את גדלות בריאותו.
אהבת המדבר נוגדת לכאורה כל הגיון, אך האינסטינקט של כל אדם בריא בהכרח שיוליכו שבי אחרי אהבה זו, ומי שהתנסה בה יהא רתוק לה לעולם.
על הנגב / חיים גורי
המקום הזה
יש אנשים שאינם יכולים לחיות במקום הזה,
צהוב להם מדי,
שקט, שאפשר להשתגע.
יש אנשים שאלוהים גדול עליהם.
המדבר הזה, המפחיד
משתק אנשים שנבהלים כשהם שומעים
את הכוכבים בלילות מדבריים.
אבל יש גם אנשים
שנדבקים לשקט הזה,
אינם יכולים לשוב להיפרד ממנו.
אלה נשארים כאן.
מדבר / ערייד חמזי (מתוך: סבא אמר שעוד יחזור)
סבא, ומה דעתך על המדבר ?
חמוד שלי –
במדבר הגדול אתה רואה את הכל
ולא שומע קול, הרים, שממה וחול.
על הרקע הזהוב קצת ירוק
ומעט מים שמשלימים את הכל.
בואדיות הגדולים- עצי שיטה וצאלים
ובצל הצאלים אנו נחים.
עורבים ונשרים בשמים הכחולים מעלינו חולפים.
שקט ושלווה, מנוחה בלי הפרעה,
מדורה קטנה, קפה, תה בלי הגבלה.
הזמן הוא שלנו, לא מגביל אותנו.
בוא אלינו למדבר הגדול. 
עזיז
חכמתו של המדבר להגיד את כולו בקו חסכוני אחד.
באין עצים, דוהרות רוחות המדבר מהר על פני מישוריו-
כך גם רוח האדם.
אלהים ברא את המדבר ריק, למען יוכל להכיל את מחשבותיו
של האדם.
אך לעיתים יקרה שאנשים יפחדו ממנו,
כמו נבהלו ממחשבות ליבם.
כל ימי ביקשתי לרכב את ענני הסערה
וסופות החול
ונמצאתי הולך אחרי סערת לבי
והעקבות בחול.
עמוס קינן / המדבר הוא בראשית
המדבר הוא בראשית. במדבר ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.
שם התקשה סלע היסוד המפעפע ממעמקים. שם שקע הים והותיר על
סלעי היסוד את סלעי המשקע שבאו לאחריו.
מה הפלא אם במדבר נגלה אלוהים אל מי שעתידים היו להאמין בו. אם חדלו להאמין בו, הרי זה מפני שכבר אינם יודעים את הדרך אל המדבר.
קלוד ללוש
כל גבעה במדבר בישראל היא מדרגה לשמים. כל כוכב
שומע אותנו לוחשים. כל עשב הוא סימן. כל צל הוא חיים.
כל שביל קטן הוא מחלף רעיונות גדול.
זה המקום היחיד שנולדו בו יותר רעיונות מאשר
בני אדם.
קטע מתוך מכתב של נער שטייל ב'נודד' במזרח הרמון.
בטיול זה התבגרתי בכל התחומים… למדתי להבין את עצמי, להיות עם עצמי, להבין את מחשבותיי. התאהבתי בטבע, בנוף, בשמש ובירח, התאהבתי באש ולמדתי לאהוב את המים. התאהבתי בגבהים והתאהבתי ברוח…
