העברת ידע מהווה מרכיב חשוב בטיול. ההסברים אמורים ליצוק תוכן ולעורר את סקרנותו של המטייל. לשם כך עלינו לצבור ידע רב ככל האפשר. ככל שנדע יותר, כך נשכיל לתמצת, לנפות את הטפל ולהתרכז בעיקר. כך תשתבח ההדרכה.
אבל "לפתח חטאת רובץ". כל הידע העצום שצברנו, עלול גם להיות לרועץ. לא אחת אנו מתפתים להתיר את הרסן ומשחררים כמות אדירה של מידע, אותו מעמיסים שלא לצורך על המטיילים האומללים.
מדריך בעל שיעור קומה ייבחן לא רק בידע הרב שצבר, אלא גם ביכולתו לאמץ מידה ראויה של משמעת עצמית שתאפשר לווסת ולבלום היסחפות לעבר שפע של מלל.
המידע אותו אנו מנסים להקנות מכוון לרוב אל הרובד האינטלקטואלי ואילו החוויה תורמת במידה רבה ליצירת הקשר הרגשי אל הסובב.
טיול בטבע מאפשר לנו להיחשף לחוויות שונות ומגוונות. ניתן להעשירן ולהעצימן באופנים שונים – דרך סיפור מרתק או קטעי קריאה, אגדה לאורה של מדורה, נגינה, שירה, תצפית בזריחה או שתיקה בצוותא.
המידע והחוויה באים להשלים האחד את רעהו. שניהם חשובים, מזינים, מעשירים ותורמים לשלמות הטיול, אך לשם כך חייב להתקיים איזון המאפשר לתחום כל אחד ממרכיבים אלו למידתו הראויה, למקומו ולמועד הנכון.
היעדרו של איזון זה גורם להתנגשות ולסתירה. טיול שיהיה בו צד חוויתי חזק אך המידע שיועבר בו יהיה שטחי, ישאיר תחושת חוסר אצל מטיילים תאבי דעת. מאידך, הזנחת האלמנט החוויתי והפלגה בהסברים ממושכים יגרמו לא אחת ליצירת חסם באותם נימים בהם מתקיימת זרימה חופשית בין הנפש ומקורות החוויה.
