בצל שלטון המנדט

זה עתה נסתיימה מלחמת העולם הראשונה. לא מכבר קיבלו הבריטים על עצמם את המנדט על הארץ וכבר מתעוררים בליבם של צעירים יהודים רגשות כמיהה ודחף להגיע אל מפרץ עקבה. מדוע הם נמשכים אל פינה נידחת ושוממה זו כפרפרים אלי אש? האם אלו ההרים הנישאים בקצה המדבר או המפרץ הכחול והעמוק, המשלהבים דמיונם של ההרפתקנים?  או אולי השאיפה להחזיר את מלכות שלמה לקדמותה היא זו המטריפה דעתם ומנוחתם של ההוזים והחולמים? למרבה הפלא, גם אנשי מעש ויזמים למיניהם, מוכנים להשקיע מזמנם, ממרצם ואף לסכן את ממונם בתכניות להפרחת הערבה הצחיחה חסרת המים. אבל מי אלה השמים מכשול בדרכם?  ומי שם לאל את ניסיונותיהם החוזרים ונשנים לפתח את הדיג במפרץ? ומדוע לא מצליחה הציונות לתקוע כאן יתד, אפילו לא יישוב קטנטן. גם לא בקתה. גם לא 'לשתול' כאן גרעין נודדים, רוכבי גמלים…כפי שביקש בייאושו דוד בן- גוריון.

אבל את המטיילים קשה לעצור. למרות האיסורים וההגבלות שהטילו הבריטים, אלה מתחילים להגיע טיפין טיפין אל משאת נפשם – תחנת המשמר הבריטית אום רשרש. מה דוחף אותם? כיצד מצליחים הם לחצות את הנגב בדרכים עקלקלות ומשובשות כאשר סכנת מאסר מרחפת מעל ראשם? ומה רבה התרגשותם בהגיעם לפינה נידחת זו?…