מדבר כל כך ריק וכה ממלא את הלב
זהו סיפורה של קבוצת חוקרים שיצאה בחודש פברואר 1975 לסקר ארכיאולוגי בדרום סיני ונקלעה במפתיע לסופת גשם ולשיטפון אדיר בממדיו. הקבוצה, על רכביה וציודה נאלצה למצוא מקלט על מדרגת נחל צרה ומדרון טרשי, שם שהתה במשך שלשה ימים תמימים בעוד הערוץ שלרגליה זורם ושוצף לכל רוחבו.
הייתה זו אחת מסופות הגשם העזות שפקדו את חצי האי סיני במהלך המאה, סופה שהתפשטה לאורך אגן ההיקוות של ואדי אל עריש המשתרע על שטח של כ 20.000 קמ"ר והורידה כמות מים שהוערכה בכ 100 מיליון קוב.
ב-17 למרץ 1968 נתפרסמו בעיתון ג'רוזלם פוסט השורות הבאות: סיפורם של חובבי הטבע מחיפה בטיול לאילת.
"חובבי הטבע מחיפה מודים ל-4 חברה צעירים שעשו מאמץ גדול כדי להוציא אותנו ממזל ביש. בלילה של פורים, אנו, כ-40 איש, נשים וגברים, מגיל 12-60, מצאנו עצמנו במצב קשה כאשר המדריך שלנו איבד את דרכנו בתוך קניון עמוק אי שם ברחבי סיני, בלי אוכל ועם מעט ביגוד – בלילה קר.
הודיעו לבית ספר שדה אילת וצוות מצילים יצא אלינו. כולם גילו מיומנות יוצאת מן הכלל בטיפוס הרים, הדרכה, אדיבות והבנה וזאת במצב רוח טוב. הם הביאו לנו נחת במשך 14 שעות – וזאת כדי להביא אותנו לציויליזציה. תודות להם הצלחנו לחזור – כדי לספר את הסיפור.
מנדל כהנסקי".
והנה הסיפור לפניכם:
